יום ב', יט’ בתמוז תשע”ט
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה" (בראשית כב, יב) כאשר רצו חז"ל לסכם את תמצית חייו של אברהם אבינו הם ביארו לנו שכל חייו מתומצתים בעשרה ניסיונות שהוא עבר. הדבר מבואר במשנה באבות: "עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם" (אבות פ"ה, מ"ג). מהו המכנה המשותף לכל ניסיונותיו של אברהם אבינו? מדוע דווקא לאחר ניסיון העקדה זכה אברהם אבינו לכינוי ירא אלוהים?
01:06 (15/05/11) הרב חנניה מלכה

אברהם אבינו אברהם אבינו הוא דמות גדולה מאוד. הוא האב הראשון שלנו וממנו יצא עם ישראל. התורה לא מספרת לנו (כמעט) על מצוות שאברהם אבינו קיים, אך היא כן מספרת לנו על הניסיונות שהוא נתנסה. ניסיון - מנסה ומעלה על נס לכל ניסיון שתי מטרות. האחת לנסות את האדם אם יעמוד בו אם לאו, והשנית להעלות את המתנסה למדרגה גבוהה יותר מזו שהיה בה לפני הניסיון. אינו דומה אדם שעבר ניסיון ועמד בו, לאדם שלא נתנסה. עשרת הניסיונות שנתנסה בהם אברהם אבינו העלו אותו אט אט למדרגה גבוהה מאוד, ובסופם של עשרה ניסיונות אלו זכה אברהם אבינו לכינוי ירא אלוהים "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה" (בראשית כב, יב). אברהם העברי בנביא נאמר: "אחד היה אברהם" (יחזקאל לג, ד). חז"ל דרשו כי אברהם אבינו שונה היה מכול האדם בכך שהוא יכול היה לעמוד כנגד כל העולם בכוח אמונתו "ויגד לאברהם העברי, ר' יהודה אומר כל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחד" (בר"ר מב, ח). מהם עשרת הנסיונות רבנו עובדיה מברטנורא מפרט במסכת אבות את עשרת הנסיונות שבהם נתנסה אברהם אבינו: "עשרה נסיונות: אחד - אור כשדים, שהשליכו נמרוד לכבשן האש. שני - לך לך מארצך. שלישי - ויהי רעב. רביעי - ותוקח האישה בית פרעה. חמישי - מלחמת המלכים. שישי - מעמד ברית בין הבתרים, שהראהו שיעבוד מלכיות. שביעי - המילה. שמיני - וישלח אבימלך ויקח את שרה. תשיעי - גרש האמה הזאת ואת בנה. עשירי - "העקידה" (רע"ב על אבות פ"ה מ"ג). המכנה המשותף לכולם אם נתבונן מהו המכנה המשותף של עשרת ניסיונות אלו, נגלה כי עיקר עניינם של נסיונות אלו היה לבודד את אברהם אבינו מכל העולם, הן בידוד פיזי והן בידוד מחשבתי, על מנת שיוכל להידבק בבוראו. בניסיון באור כשדים, הניסיון בו הושלך אברהם אבינו לכבשן האש - התנתק אברהם אבינו מכל החברה שאיתה גדל, שכן באור כשדים אמר אברהם לאנשי מולדתו כי למרות שהם גדלו ביחד, הוא שונה מהם בדעותיו ובאמונתו. הוא מאמין באל אחד. כאשר עזב אברהם אבינו את חרן והלך לארץ ישראל (הניסיון השני) התנתק אברהם אבינו ממשפחתו, מאביו, מאימו, מארצו וממולדתו. בניסיון השלישי כאשר אברהם אבינו כבר נמצא בארץ כנען ויש רעב בארץ, רעב שבעקבותיו נצרך אברהם אבינו לרדת מצריימה, היה אברהם אבינו צריך להתנתק מעצמו, מהמחשבות הרגילות העולות מאליהן בלב אדם, ולא להרהר אחר דרכי ה'. כאשר נלקחה שרה אימנו לבית פרעה ולבית אבימלך (הניסיון הרביעי והתשיעי) התנתק אברהם אבינו מאשתו (שכן בדרך הטבע מי שנלקחת לבית המלך אינה חוזרת, ואברהם אבינו לא ידע באותה שעה שהיא תחזור). כאשר לקחו פרעה ואבימלך את שרה לביתם נשאר אברהם אבינו לבדו ללא אישה וללא ארץ. הדבר היחיד שנשאר איתו היה ההבטחה האלוהית. לאחר מלחמת חמשת המלכים את הארבעה, מלחמה שבעקבותיה יצא אברהם אבינו עם חניכי ביתו לשחרר את לוט (הניסיון החמישי), לקח אברהם אבינו סיכון שכן הוא עלול היה לקלקל את קשריו עם אנשי סביבתו. במעמד ברית בין הבתרים (הניסיון השישי) נתבשר אברהם אבינו כי למרות מסירות נפשו הגדולה, זרעו עתיד לסבול מידי אומה זרה במשך כארבע מאות ועשר שנים. גם כאן נדרש אברהם אבינו להתנתק ממחשבותיו ומרגשותיו ולא לשאול "זו תורה וזו שכרה". בניסיון ברית המילה (הניסיון השביעי) צריך היה אברהם אבינו לנתק את העורלה, חלק מגופו ומבשרו. יתירה מכך, אברהם אבינו קיים את מצוות המילה בגיל תשעים ותשע לאחר שמגיל שבעים וחמש ועד גיל זה, הבטיח לו ה' מספר פעמים כי יהיה לו ולשרה זרע. כאשר נצטווה אברהם אבינו בגיל תשעים ותשע על המילה הוא למעשה היה צריך לפגוע ולחבל באיבר שאיתו מביאים ילדים. ככלות הכל, אברהם אבינו הוא הראשון שעשה ברית מילה. בזמנו עדיין לא היו מחקרים על המשמעות הרפואית של המילה. לצורך קיום מצוות המילה נדרש אברהם אבינו לנתק את עצמו משכלו הרציונלי התמה מה עם ההבטחות על הבן שאמור לצאת מחלציו. בניסיון גירוש הגר וישמעאל (ניסיון שמיני) היה אברהם אבינו צריך להתנתק ממצפונו הטבעי, שכן אברהם אבינו הוא 'איש החסד'. כלומר, שהמידה הדומננטית הטבועה בו הייתה מידת החסד. בנוהג שבעולם אב מן השורה לא יכול לשלוח את בנו ואת אם בנו לרחוב עם לחם ומים, כל שכן אברהם אבינו שמטבעו היה רודף חסד (כפי שראינו במצוות הכנסת האורחים). אברהם אבינו היה צריך מסירות נפש עילאית על מנת לגרש את הגר ואת ישמעאל. בגירוש זה צריך היה אברהם אבינו לפעול נגד מצפונו ונגד ליבו. ואכן אברהם אבינו עמד בניסיון זה. הוא ניתק את עצמו גם מליבו וגם ממצפונו למען ה' שאמר "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (בראשית כא, יב). בניסיון העקדה - מלבד עצם הקושי הבסיסי של אב להרוג את בנו היה צריך אברהם אבינו לעשות מעשה הסותר את המסר שאותו העביר במשך כל חייו. ונרחיב מעט בעניין זה: ישנם ארבעה קשיים בסיסיים בניסיון העקידה: א. הקרבת הילדים כקורבן לאל - נכתבה בתורה כדוגמא למעשה מגונה ביותר. "כִּי כָל תּוֹעֲבַת יְהֹוָה אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם" (דברים יב, לא). עונשו של המקריב מזרעו למולך הוא חמור מאוד. "וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר ייתן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן. וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ" (ויקרא כ, א - ב). אין דבר נורא מלשחוט ילדים לעבודה זרה. לא צריך להיות אברהם אבינו כדי להזדעזע מהמחשבה לעשות מעשה שכזה. ב. מעבר לציווי להרוג ילד, כאן מצווהו ה' להרוג את בנו יחידו, שאותו הוא אוהב במיוחד: "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ" (בראשית כב, ב). ג. גם אם נאמר כי אברהם אבינו כבר הגיע למצב שהשכל האומר לציית לדבר ה' גובר על הרגש המתנגד לכך, עדיין עולה השאלה מה עם ההבטחות "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (בראשית יב, ז), "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כא, יב). יש כאן סתירה מיניה וביה. ד. הקושי בביצוע ציווי העקידה הוא קשה עד למאוד שכן מעבר לאהבה של אברהם אבינו לבנו ודאגתו להמשך הזרע, אברהם אבינו שאל את עצמו: איפה הצדק שלי? איפה המוסר שלי? בניסיון העקידה מעלה אברהם אבינו על המזבח את כל החינוך שאותו הוא הנחיל לכל הנפשות שעשו הוא ושרה. כיצד יוכל אברהם אבינו להביט בפני תלמידיו שאותם חינך לאמונה באל אחד ולהרבות חסדים, לאחר שהוא יהרוג את בנו? מה הוא יאמר לאשתו שילדה בן לתשעים שנה לאחר שהוא ישחט את בנה. אברהם אבינו יודע כי לאחר שהוא ישחט את יצחק הוא ישאר ללא עתיד (יצחק) וכנראה גם ללא עבר (שרה). הדבר היחיד שאיתו הוא יישאר זה ה' יתברך. ביטול מוחלט לה' בניסיון העקידה נצרך אברהם אבינו לבודד את עצמו מעצמו, דהיינו לבטל את כל אישיותו, רגשותיו, הבנותיו, מחשבותיו, עברו ועתידו בביטול מוחלט על מנת לקיים את ציוויו של השם יתברך. אברהם אבינו עמד גם בניסיון הקשה הזה. הוא אף השכים בבוקר לקיים ציווי זה, "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים" (בראשית כב, ג). "אחד היה אברהם" למעשה בניסיון האחרון הוברר כי "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם" (יחזקאל לג, כד). אברהם אבינו מצא את עצמו אחד, לבד, מנותק ממשפחה, מארץ, ממולדת, מנותק מאחיינו (לוט), מפילגשו (הגר), מבנו (ישמעאל), ומנותק מעצמו (ממוסרו וממצפונו), כל כולו בטל ומבוטל בביטול מוחלט לרצון ה'. לא בכדי רק לאחר ניסיון העקדה נאמר לאברהם אבינו "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה" (בראשית כב, יב). רק עתה התברר בעליל שאין לאברהם אבינו שום דבר חוץ מהבורא עצמו, "יְרֵא אֱלֹהִים" רואה רק את אלוהים! לסיכום המטרה המשותפת של ניסיונות אברהם אבינו הייתה לבודד אותו מכל המעגלים החברתיים שבהם הוא היה מצוי ולבודדו מכל ההבנות והמחשבות שבהם הוא היה מצוי. אברהם אבינו עלה ונתעלה בעזרת הניסיונות אלו והגיע למדרגה שרק אלוהיו היה לנגד עיניו, למדרגת "יְרֵא אֱלֹהִים". על פי דברים אלו מובנים ביתר שאת דבריהם ז"ל שאמרו על אברהם אבינו "שכל העולם מעבר אחד והוא מעבר השני".

 
 
שיעורי פרשת שבוע
בראשית  
שמות  
ויקרא  
במדבר  
דברים  
מועדים וזמנים
הלכה
מחשבה יהודית
זוגיות ומשפחה
שעורי מצולמים
פנימיות התורה מבואות
דפי לימוד למשפחה סביב שולחן שבת
חידוני פרשת שבוע לכל המשפחה
משניות משמחות - ספרי הרב חנניה מלכה לילדים
עבודת ה'
סיפורים לילדים
סמיכה לרבנות
תנ"ך
דף יומי
שיעורים בעניין השבת
קהילת אהבת ישראל
חומרי עבודה לבתי ספר
דפי מקורות למגידי שיעורים
שיעורי שמע
בית המקדש
סיכומי שיעורים
תשובות מאמרים בהלכה
תפילות